לפני כארבע שנים הוזמנתי לכנס רופאים ואחיות אונקולוגיים בבי"ח רמב"ם ולעלות על הבמה ולשתף מנקודת מבטי כמטופלת, אולי להאיר להם זוויות ראיה נוספות, לפתוח צוהר אל חווית המתמודדת.
אני ועוד אישה אחת אמיצה שהתמודדה עם סרטן אלים, ישבנו באודיטוריום של רמב"ם, מוגבהות על במה. מולנו יושבים שורות של אנשים בחלוקים לבנים, חלקם אדישים, חלקם מנומנמים, חלקם מסוקרנים וחלקם עם מבט חם, לח וטוב, ובתוכם גם אלו שטיפלו בנו באופן אישי ונוצר קשר אינטימי מיוחד למצבים כאלה. הניחו לפנינו קערה עם פתקי שאלות בסגנון "סליחה על השאלה" ואנחנו שלפנו פתקים וענינו על השאלות.
עבורי זה היה מאד חזק ומרגש לחשוף בצורה כזו את החוויה שלי לאנשים שטיפלו בי או שבכמותי. תחושת השותפות האחווה והאהבה שנוצרה באולם הייתה מורגשת. לאחר הפתק עם השאלה האחרונה עלו בי שאלות משלי:
איך אני ממשיכה לייצר תחושה כזו ומשתמשת בבמה על מנת לעשות זאת.
האם אני יכולה לשתף ככה ולהיחשף, לא רק במילים אלא גם בתנועה?
איך אני עושה את זה?
על הבמה ההיא נטמן אחד הזרעים שהתפתח לדָּבָר.
בתהליך היצירה היה לי חשוב לא להתמקד בנושא הסרטן וההתמודדות שלי אתו, אלא בשאלות ובהבנות שהוא הציף בחיי. גם בגלל שהתפדחתי להיות בתפקיד ה"חולה" שהחלימה ומספרת על זה, אני מודה, אבל בעיקר בגלל שהנושאים שהעסיקו אותי רלוונטיים לכל אחד ואחת. הם קיימים בחיי כולנו, הסרטן בסה"כ מגביר את הווליום ומבהיק את הצבעים.
הובלתי על ידי רצון ליצור חיבור ושותפות עם קהל דרך פרפורמנס.
לעורר תחושת חמלה הדדית המייצרת הבנה בלתי ניתנת למדידה במילים.
לשתף את הקהל באופן ישיר, חשוף, אינטימי וכנה בסיפור אישי השייך לכולם.
בשביל לעשות את זה, נפרדתי מהגדרות שהגדירו אותי בעיני עצמי כפרפורמרית. נאבקתי בהתניות ובתפיסות מושרשות על במה, תפקידים ואופני ביצוע. פוררתי מושגים לגורמים וגורמים לגרגירים שהעפתי ברוח.
תהליך היצירה היה מרתק, מאתגר ומהפכני בשבילי.
במשך השנתיים האחרונות, אני ושירה מסתובבות עם הַדָּבָר בארץ, מופיעות בבתים פרטיים, במרכזים קהילתיים ובכל מקום אפשרי.
אנחנו פוגשות אנשים לשיחת עומק קלופה מגינונים ועטופה בשמלת אמנות פשוטה ומופשטת.
בכל פעם מחדש אני מתרגשת לגלות עד כמה הנושאים שאני מדברת עליהם בשפת מחול-תיאטרון נוגעים בכולם/ן ומרגשים עד כדי דמעות את הקהל בכל גיל, מין ורקע תרבותי.
יש משהו ביצירה הזו שממוסס. היא מאחדת בתחושת אחווה ושותפות גורל עד שקירבה ואהבה ממלאות וגודשות את החלל.
דבר זה כשלעצמו הוא ריפוי.
מה אני אגיד לכם? ככה דבר התגלגל מדבר, גלגל גם אותי על הדרך והחזון שנבט אז מול חלוקים לבנים, התגשם.
זכיתי.
