שלי אללוף
קצת מן הקורות בחיים
מי אני
אמנית תנועה ומילה, יוצרת, כוריאוגרפית, פרפורמרית, במאית, רקדנית, מורה, כותבת, מספרת סיפורים, הוגת דעות עממית, אמא.
מחוללת תהליכים דרך ריקוד מזה כ-25 שנה.
מייסדת ומפתחת את שיטת מחול•חיים כדרך להתפתחות התודעה באמצעות תנועה.
יצרה והופיעה בארץ ובחו"ל אינספור פעמים על מגוון במות: החל מאולמות מחול בינלאומיים ועד מסבאות, מועדונים, קברטים, חמארות, ובתים פרטיים.
אוטודידקטית, חוקרת גוף, נפש, תנועה, תודעה, אמנות, מיניות, סיפורי חיים, טבע האדם, הוויה נשית, פיזיקה, אהבה, יצירה ומוות.
מה אני | השכלה
לקראת גיל חמש התבהרה ונפתחה השפה הכתובה בפני.
בדיעבד הבנתי שלמעשה, לימדתי את עצמי לקרוא.
זה קרה באופן טבעי ופלאי.
פתאום הסימנים השחורים הקטנים התחברו לי למילים ולמשפטים.
זה היה כמו קסם, לא אשכח את התחושה לעולם.
הייתי מאושרת. מעכשיו לא אהיה תלויה בפניות של ההורים שלי להקריא לי סיפורים. אני יכולה לבד. מתי וכמה שאני רוצה.
מאז אני נושאת בתוכי את התחושה הנפלאה של איך לימוד קורה.
זה היה רגע מכונן, מתוכו נולדו שתי תובנות שעיצבו את דרכי עד היום:
1. ידע נותן חופש ועצמאות.
2. למידה לא חייבת להיות תלויה במסגרות ומורים - אני האחראית היחידה על תהליך הלימוד וההתפתחות שלי.
אחרי כמה ימים בכיתה א', פיניתי לעצמי במרתף הבניין פינה סודית
מגרוטאות וזבל. סידרתי מזרן, כריות, בובות, גורי חתולים עזובים,
שרקנים נטושים וספרים. המון ספרים.
הייתי יוצאת מהבית בבוקר עם התיק הגדול על הכתפיים ובמקום ללכת לבית הספר התגנבתי בחשאיות למדרגות שמובילות למרתף. ישבתי שם במשך שעות וקראתי מכל הבא ליד.
מאז ועד היום, קריאה היא מרכיב חשוב בלמידה שלי: ביוגרפיות, ספרות עיונית על ביולוגיה, רפואה, רוחניות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ופיסיקה...רומנים, שירה, פנטזיה או מדע בדיוני - בולעת.
לעיתים שלושה, ארבעה ספרים במקביל. מתוכם מלקטת פיסות ידע להטמיע בחיי.
לאחר מערכת יחסים סבוכה עם מסגרות חינוך, עזבתי סופית את בית הספר בגיל 16. נדדתי, עבדתי ולמדתי באופן פרטי ממורים מעוררי השראה בתחומים רבים, חלקם ידועים וחלקם לא, כולם משמעותיים לתהליך ההכשרה שלי.
נולדתי עם גוף גמיש מאד, דמיון עשיר ויצר הרפתקנות. כבר בילדותי המוקדמת כתבתי סיפורים, הצגתי, המחזתי ורקדתי יחד עם אחותי בסלון כשאנו עפות על כנפי הדמיון, מסתחררות בחלל, קוטפות כוכבים, שטות בסירות על נהר החיים כגוויות מכוסות בפרחים, ומקפצות-מתגלגלות-הפוכות-נתלות על עצים, מעקים ורהיטים כלולייניות בקרקס.
כל מקום הפך לזירה קסומה מהאגדות וצלילי סימפוניות של פיות, קוסמים ומכשפות הרקידו אותנו ללא הפסקה בעולם סודי משלנו.
לפעמים היינו מציירות כרטיסים ויוצאות להזמין את השכנים למופע החדש שיצרנו. כבר אז לא היה קל למלא אולם (סמיילי קורץ?).
היריעה קצרה מלהכיל, אבל הנה רשימה חלקית של הדברים שלמדתי לפי סדר אקראי:
רישום, פיסול, ציור, מודליסטית לציור (תחנה חשובה- לימד אותי רבות על תנועה, אי-תנועה, קשב לגוף, חשיפה, ניתוק וחיבור) נגינה בפסנתר ובסקסופון, התעמלות קרקע ומכשירים, בישול, קונדיטוריה, ניהול מטבח במסעדה, דמיון מודרך, מדיטציה דינמית, מסז' שוודי, ארומטי ותאילנדי, הילינג, עיצוב שיער ואיפור, ציורי פנים וגוף, טנטרה, צורפות, אמרגנות להרכבי ג'אז, ניהול פאב, אמנות התנועה במחול מזרחי: ריקוד בטן מצרי, ריקוד צועני תורכי, פולקלור תורכי, מחול סופי.
צ'י קונג, טאי צ'י, קונג פו, תיאטרון תנועה, כוריאוגרפיה, כתיבה יוצרת, תיאטרון אימפרוביזציה ופלייבק, אימהות, זוגיות, התמודדות עם סרטן והתמחות בתהליכי החלמה, חיים עם כאב פיזי תמידי, כל אלה ועוד תרמו ועיצבו את דרכי כאישה, כמורה וכאמנית.
התמחות:
עוקבת אחר חוט ערכים שמוביל אותי לאורך השנים:
נאמנות אדירה לתנועה עצמה, למהות החיים.
חיפוש אחר אמת ודבקות בכנות מוחלטת.
מחויבות פנימית עמוקה לחקירה, התפתחות ולמידה.
התמסרות לדרך.
לבחור היכן להניח את הרגל בכל צעד מחדש.
ללכת באומץ אל הלא נודע.
כך נוצר תהליך ההכשרה שלי כמחוללת:
מקשיבה, נענית, מתמסרת, מבטאת.
נותנת לקול שמנחה אותי להוביל, גם אם לא מבינה לאן.
מלמדת כי כך נקראתי לעשות.
מפסיקה ללמד, כי כך נקראתי לעשות - על מנת להבין, לדייק ולפתח את מה שאני מלמדת.
להשתנות כמורה, ובהתאם לשנות את תוכן ואופן הלימוד.
לשתף בתהליך הגילוי שלי בכל תחנה בדרך.
לנסוע רחוק, לחצות ימים ויבשות כדי להגיע למורה הנכונ/ה .
לחיות בקהילת צוענים באיסטנבול למשך שנתיים כי היה לי דבר מה ללמוד מהם.
להתמסר לתהליך יצירה בלי לדעת איך תתגשם.
להופיע. להפסיק להופיע ולהתכנס, לעבוד לבד. להקדיש זמן לחיפוש וחקירה.
לרקוד יחפה בטבע על מגוון משטחים: אבנים, זרדים, אדמה, חול, בוץ, מים, צמחים.
לרקוד במגוון מרחבים: נחל, ים, מדבר, מטבח, מקלחת, מיטת בית חולים, סטודיו.
לרקוד במגוון מצבים: כשאני בכושר נהדר, בחולשת מחלה, בהיריון, בהפלה, בכאב גדול, בשמחה, בשכרות ובפיכחון.
שעות, ימים, חודשים, הצטרפו לשנים של שעות תרגול וחקירת גוף-תנועה במהלכן יצרתי ופיתחתי את מחול·חיים.
למסלול הלימודים וההכשרה שלי אין תאריך סיום.
מיד לאחר שאני מסיימת להגיש עבודה, אני מקבלת את המשימה הבאה. במסלול זה התואר היחיד שקיים הוא תלמידה נצחית.
זוהי דרך האמת שלי, ואני הולכת בה, יפהפייה ופראית ככל שתהיה.
קורות חיי
היריעה לא קצרה מלהכיל, אבל את מי מעניינים הפרטים היבשים האלה, מכובדים ככל שיהיו?
מניחה כאן את עיקרי הדברים:
במשך כ-25 שנה יצרתי והופעתי ככוריאוגרפית ורקדנית, בארץ ובחו"ל, אינספור פעמים במגוון במות: מאולמות מחול בינלאומיים גדולים ועד מסבאות, מועדונים, קברטים, חמארות ובתים פרטיים.
הסתובבתי בארץ ובעולם ולימדתי נשים בכל הגדלים והצבעים מכל המגזרים, המגדרים, ובכל הגילאים: קשישות, ילדות, רקדניות מקצועיות, ציפורים פצועות, מרפאות, מטפלות, מורות, מחוללות ונשמות חופשיות.
כולן, כל אחת ואחת, היו לי מורות דרך.
עד עצם היום הזה.
מתוך ראייה של תהליכי ההתפתחות האנושית הבנתי שהגיע הזמן לפתוח את ספריית הידע המטורף שליקטתי יחד עם הנשים.
לכן בשנים האחרונות נפתחו דלתות הסטודיו לגברים והתחלתי ללמד וליצור עם גופים ונשמות זכריים.
תהליך מרתק בפני עצמו שאני מוקירה ומעריכה עד מאד.
ואם בכל זאת מעניין אותך- לרזומה המלא
רִקּוּד הוּא עוֹלָם שֶׁבּוֹ
שְׁאִיפָה וּנְשִׁיפָה
הֵן זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה.
דָּם הוּא מַיִם רַבִּים.
יֵשׁ הָרִים וִיעָרוֹת חֲשׁוּכִים,
מִינֵי חַיּוֹת בַּר וָפֶלֶא
מְשַׁחֲרוֹת לַפֶּתַח,
וּמִי שֶׁמְּבַקֵּר בּוֹ
יוֹדֵעַ שֶׁהַזְּמָן שָׁם
לֹא מְהַלֵּךְ עַל קַו יָשָׁר
אֶלָּא נִפְרַט לְגַרְגְּרֵי יַעַר
שֶׁמִּתְפּוֹצְצִים
וּנְמַסִּים לְאַט בַּפֶּה,
מְעוֹרְרִים פִּרְאִיּוּת שֶׁנִּכְבְּשָׁה.
