מה אני

 

לקראת גיל חמש התבהרה ונפתחה השפה הכתובה בפני.

בדיעבד הבנתי שלמעשה, לימדתי את עצמי לקרוא.

זה קרה באופן טבעי ופלאי.

פתאום הסימנים השחורים הקטנים התחברו לי למילים ולמשפטים. 

זה היה כמו קסם, לא אשכח את התחושה לעולם.

הייתי מאושרת. מעכשיו לא אהיה תלויה בפניות של ההורים שלי להקריא לי סיפורים. אני יכולה לבד. מתי וכמה שאני רוצה.

מאז אני נושאת בתוכי את התחושה הנפלאה של איך לימוד קורה.

זה היה רגע מכונן, מתוכו נולדו שתי תובנות שעיצבו את דרכי עד היום:

 

1. ידע נותן חופש ועצמאות.

2. למידה לא חייבת להיות תלויה במסגרות ומורים - אני האחראית היחידה על תהליך הלימוד וההתפתחות שלי.

 

אחרי כמה ימים בכיתה א', פיניתי לעצמי במרתף הבניין פינה סודית 

מגרוטאות וזבל. סידרתי מזרן, כריות, בובות, גורי חתולים עזובים, שרקנים נטושים וספרים. המון ספרים.

הייתי יוצאת מהבית בבוקר עם התיק הגדול על הכתפיים ובמקום ללכת לבית הספר התגנבתי בחשאיות למדרגות שמובילות למרתף. ישבתי שם במשך שעות וקראתי מכל הבא ליד.

מאז ועד היום, קריאה היא מרכיב חשוב בלמידה שלי: ביוגרפיות, ספרות עיונית על ביולוגיה, רפואה, רוחניות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ופיסיקה...רומנים, שירה, פנטזיה או מדע בדיוני - בולעת.

לעיתים שלושה, ארבעה ספרים במקביל. מתוכם מלקטת פיסות ידע להטמיע בחיי.

 

לאחר מערכת יחסים סבוכה עם מסגרות חינוך, עזבתי סופית את בית הספר בגיל 16. נדדתי, עבדתי ולמדתי באופן פרטי ממורים מעוררי השראה בתחומים רבים, חלקם ידועים וחלקם לא, כולם משמעותיים לתהליך ההכשרה שלי.

 

נולדתי למשפחה מעורבת ממסורות ותרבויות שונות.

אבי נולד בתורכיה ואמי בארץ.

מצד אמי, משפחה חלוצית, חקלאית, ותיקה מאד בארץ עם שורשים באירופה- רוסיה ורומניה.

מהם ינקתי אהבותיי לטבע, לקרבה לאדמה, לארץ ישראל הישנה והטובה, לשפה העברית היפה, הרהוטה והמדוקדקת, לספרים, לפרי הדר שנאכל מיד לאחר הקטיף, לתיאטרון, למוזיאונים, להופעות מחול ולאמנות בכלל, לדקלומי פואטיקה, לגלגלונים על הדשא, טיפוס על עצים ולהתכנסויות שבטיות גדולות וקולניות.

 

מצד אבי, משפחה של עולים חדשים מתורכיה, יזמים ואנשי עסקים, דוברי לדינו ותורכית שוטפת, עברית- פחות. 

מהם ינקתי אהבותיי לבישול מושקע ואוכל משובח, לתכשיטים מזהב, לרי"ש לחה ומתגלגלת, לפיסטוקים, מי וורדים, אלגנטיות וגנדור, נשיות מטופחת, חום וקרבה גופנית, למוסיקה מבוססת מקאם, מאוולים קורעי לב ורבעי טונים, לריקוד בטן על שולחנות, לסיפור סיפורים דרמטיים ולטלנובלות.

 

הייתי ילדה עם גוף גמיש מאד, דמיון עשיר ויצר הרפתקנות. 

כבר בילדותי המוקדמת כתבתי סיפורים, הצגתי, המחזתי ורקדתי יחד עם אחותי בסלון כשאנו עפות על כנפי הדמיון, מסתחררות בחלל, קוטפות כוכבים, שטות בסירות על נהר החיים כגוויות מכוסות בפרחים, ומקפצות-מתגלגלות-הפוכות-נתלות על עצים, מעקים ורהיטים כלולייניות בקרקס. 

כל מקום הפך לזירה קסומה מהאגדות וצלילי סימפוניות של פיות, קוסמים ומכשפות הרקידו אותנו ללא הפסקה בעולם סודי משלנו. 

לפעמים היינו מציירות כרטיסים ויוצאות להזמין את השכנים למופע החדש שיצרנו. כבר אז לא היה קל למלא אולם (סמיילי קורץ?).

 

 

היריעה קצרה מלהכיל, אבל הנה רשימה חלקית של הדברים שלמדתי לפי סדר אקראי:

רישום, פיסול, ציור, מודליסטית לציור (תחנה חשובה- לימד אותי רבות על תנועה, אי-תנועה, קשב לגוף, חשיפה, ניתוק וחיבור) נגינה בפסנתר ובסקסופון, התעמלות קרקע ומכשירים, בישול, קונדיטוריה, ניהול מטבח במסעדה, דמיון מודרך, מדיטציה דינמית, מסז' שוודי, ארומטי ותאילנדי, הילינג, עיצוב שיער ואיפור, ציורי פנים וגוף, טנטרה, צורפות, אמרגנות להרכבי ג'אז, ניהול פאב, אמנות התנועה במחול מזרחי: ריקוד בטן מצרי, ריקוד צועני תורכי, פולקלור תורכי, מחול סופי. 

צ'י קונג, טאי צ'י, קונג פו, תיאטרון תנועה, כוריאוגרפיה, כתיבה יצירתית, תיאטרון אימפרוביזציה ופלייבק, אימהות, זוגיות, התמודדות עם סרטן והתמחות בתהליכי החלמה, חיים עם כאב פיזי תמידי, כל אלה ועוד תרמו ועיצבו את דרכי כאישה, כמורה וכאמנית.