קריאת שם

כשאנו מתמודדים עם קושי או בעיה,

בעיקר עם נושא שחוזר על עצמו ואנחנו לא מצליחים לפתור אותו, כדאי לבדוק אם לא טעינו בזיהוי.

זה קרה לי לא מעט, כשהייתי בתהליך עבודה על עצמי שנתתי לו כותרת ופעלתי על פי כיוונה. לאחר זמן מה, הרגשתי תקועה ומתוסכלת, ולא הייתה התקדמות או פתירה.

זה קורה גם במערכות יחסים, בהגדרות ובמילים שבהן אנו מתארות את מה שקורה. הרבה פעמים אנו מספרות סיפור לא מתאים שמשבש עלינו את דעתנו וגורם לנו לפעול בצורה שמרעה את המצב.

כל מספר/ת סיפורים יודע/ת שאפשר לספר את אותו מקרה באינסוף דרכים שיתנו לו אינסוף פרשנויות, משמעויות ולקחים.

והסיפור מתחיל בנתינת השם לדברים. השם או הכותרת מגדירים ועוזרים לנו לזהות מי או מה עומד לפנינו, מעלינו ומצדדנו.

כי אם אנחנו לא יודעות לזהות מה העניין, זה הופך להיות בלתי אפשרי לפתור.

כל תהליך מתחיל בזיהוי. ללא זיהוי הבעיה אי אפשר לפתור שום דבר.

יש הולכת שולל. יש חשיבות עצומה לקריאה בשם.

כשיש אי בהירות בחיינו לגבי משהו, זה יכול להתבטא במצוקה רבה, או בתחושת אי נחת, הטרדה.

לרובנו יש צורך לדבר, לשתף. כולנו מכירות את זה, אנחנו מדברות עם חברה או חבר ולאחר מכן יש הקלה גדולה.

בעצם בשיחה אנחנו מצליחות להגדיר מהו הדבר שבעצם קורה, שמפריע לנו, ונותנות לו שם.

לאחר מכן, מגיעה הבנה, לגבי מה אני אמורה לעשות עם הדבר הזה בעצם.

רגע קריאת השם הוא קריטי.

אם מתוך בלבול או הכחשה, אנו נותנות את השם הלא נכון, זה יוצר מורכבויות שקשה מאד להתיר ולפתור.

מורכבויות שנמשכות לעתים, שנים מרובות.

כשנולד תינוק, ברגע קריאת השם הראשונה שלו מתפרצת שמחה גדולה בלבבות והקלה. מסגרת שהסובבים אותו, המעגל הראשון של אוהביו ואהוביו, נותן לו להיות. לגדול בתוכו. צירוף צלילים שקורא לו, מושך אותו להתגלם ביננו. ההגדרה הראשונה שמגיעה לאחר ההגדרה בגוף.

משהו מותר באותו הרגע. איזו פקעת שהוא נולד אתה, נפתחת.

כך העשייה שלי בעולם נפתחה.

כאילו מישהו סידר את הצילינדר במשקפיים שלי.

ראיתי מזוכך. בהיר. ממוקד. ברור.

הבנתי שאת הלימוד הזה, מבלי דעת, עשיתי בגוף.

וזה היה נהדר.

כי בכל פעם שנתתי לדעת, או יותר נכון לדעתי, להוביל אותי בחיים,

היא יצרה המון בלגן.

לקבלת איגרת שלום מאת שלי אללוף