Search

סביבת עבודה דינאמית

Updated: Oct 16



שמתי לב שאני מתעסקת כל הזמן עם עצמי.

יש איזה עניין עם אמנים שאנחנו כל הזמן מתעסקים בעצמנו.

זה פועל יוצא, או נכנס, של העשייה שלנו.

נכון זו יצירה, עושה אמנות, מפתחת תכנים, פרויקטים, יוזמת...אבל עדיין, זו התעסקות בעצמי.

דברים שנובעים מתוכי והוצאה שלהם החוצה.

האמת שמאסתי בזה כבר.

השמש זורחת על כל הירוקים האלה, יערות רוחשים חיים סביבי, שקיעות מטורפות מחוץ לחלון.

אני מבעד לזכוכיות מתרגשת ואומרת, מיד לאחר שאסיים את החזרה, או לכתוב את הפרק, או לתכנן את הסדנה הבאה, אצא לטבע.

מיד לאחר שאסיים אפגש עם חברות. אעשה סתם דברים. לא בשביל משהו. ללא מטרה.

בקיצור כשאסיים להתעסק בעצמי על כל התגלמויותיי.

מה עושים כל האנשים שלא מתעסקים בעצמם? גם אני יכולה לעשות כמותם.

אבל כשאני מסיימת כבר חושך ועבר עוד יום. ועוד אחד.

ורוב הזמן בעבודה שלי, אני לבד.

יוצרת, מתרגלת, כותבת, רוקדת.

גם בזה קצת מאסתי. בלבד הזה.

מפנטזת על סביבת עבודה צעירה, שוקקת, דינמית...

משרד במרכז ת"א, פריז או ניו-יורק...אני מצטחקת לי מאחורי השולחן,

בדיוק סיימתי לעשות משהו מגניב כזה של אנשים שעובדים מאחורי שולחנות

וקובעת עם חברים מהשולחנות ליד, לשתות משהו בבר המקומי.

זה גם בא יחד עם גרביונים, נעלי עקב וחצאית מחויטת שיקית.

מתפכחת אל המציאות, מביטה על סביבת העבודה שלי: נתחיל מהטרנינג או ליתר דיוק הגטקעס, גרביים פרומות, גוזיה, וחולצת אימונים שמעולם לא היו לה ימים יפים יותר. נמשיך לעבר ערמת כלים בכיור, שולחן אוכל עם מחשב עליו, רמקול, סלון ריק שהזזתי ממנו הרהיטים חוץ משטיח להשתטח עליו בחימום בוקר ,עלי בטטה מטפסים על החלון כי זה העציץ היחיד ששורד אצלי.

ומבינה שזו הבחירה שלי בחיים.

אמנם לא נעשתה מראש, אלא, התגלגלה צעד צעד, מדבר לדבר.

אבל עדיין בחירה.

הרשתי לעצמי לתמוה על כך במשך 2 דק והמשכתי בלו"ז העבודה המתוכנן שלי.

וכן, קורים דברים נפלאים, אני לא באמת מקטרת, רק קצת מאנפפת מעל השפם.

בסך הכל תהיתי. לשתי דקות והמשכתי הלאה.

אז בין הדברים הנפלאים שקורים, יש את הַדָּבָר!

יצירה שלשתי ולשתי במטבח שלי במשך כמה שנים ויצאה לאור לפני כשנתיים.

הבכורה הייתה במתכונת אינטימית, לחברות הקרובות במטבח שבו נולדה.

מאז אנחנו מסתובבות עם הַדָּבָר ברחבי הארץ, בין בתים רחבי לבב וסלון שמארחים אותנו. מדי פעם גם באיזה אולם קצת יותר מעונב.

יצאנו מהמטבח שלי לפגוש אנשים וזה פוגג את הבדידות. אמנם עדיין אין לנו משרד שוקק צעירים ספונטניים, אבל זו בהחלט סביבת עבודה דינאמית.

בוודאי שמתם לב שאני מדברת ברבים, אין סיבה לדאגה, זו רק תופעת לבד ידועה של הלוואי.